מאירי על בבא בתרא קס״ח

1 המשנה החמישית וענינה לבאר בה ענין החלק הרביעי והוא שאמר מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו ואמר לו אם לא נתתי לך מכאן ועד יום פלני תן לו שטרו והגיע הזמן ולא נתן ר' יוסי אומר יתן ר' יהודה אומר לא יתן אמר הר"ם ר' יוסי סבר אסמכתא קניא והוא שיאמר אדם כשתעשה כך או כשיהיה דבר פלני על ענין זה יש לפלוני עלי כך וכך מזהב וכיוצא בזה וכל מה שיהיה על דרך זה יקרא אסמכתא ואין מתקיים מזה כלומר ואינו ראוי בשום פנים אלא אם נטל קנין על זה בבית דין חשוב ויתפיס זכיותיו ויאמר כי כשיהיה הדבר תעשה ממה שבזכויות האלה כך וכך וראוי שיעיינו בזה הרבה שמא הוא אנוס ומתוך האונס אינו יכול לקיים האסמכתא ואין שם בית דין חשוב אלא כשהיו סומכין בארץ ישראל כמו שנבאר עוד:

2 אמר המאירי מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו ביד שליש והתנה שאם לא יפרע אותו מקצת הנשאר מכאן ועד יום פלני יהא אותו שליש מחזיר לו שטרו לגבות את כלו שלא ינכה ממנו אותו מקצת שפרע והגיע זמן ולא נתן ר' יוסי אומר יתן מפני שהוא סובר אסמכתא קניא ואע"פ שאין כאן במה יקנה שהרי אין כאן קנין הרי הוא כמי שאומר שאותן שפרע מחולין ויהיה כל השטר בקיומו ור' יהודה אומר לא יתן אסמכתא לא קניא והלכה כר' יהודה וכן בכל דבר שיש בו צד גזום כגון אם יהיה כך אתן לך כך ואם לא אעשה כך אתחייב לך בכך וכבר ביארנו במציעא ס"ו ב' שיש צדדין שהאסמכתא קונה בו כגון מעכשו וכגון שקנו מידו עליה בבית דין חשוב ושהתפיס זכיותיו בבית דין על כך ובטל... את כחם ליתנו לבעל דינו אם לא בא שכל כיוצא בזה אם הגיע היום נותנין אא"כ ארעו אונס כגון שעכבו נהר וכמו שמפורש במסכת נדרים כ"ז ב' וכבר כתבנו הענין במציעא ומ"מ כל שמחייב עצמו סתם שלא כדרך אסמכתא ר"ל שלא תלה חובו באיזה דבר אם יהיה אם לא יהיה אלא שחייב עצמו במנה הן בעדים ובאתם עדי הן בשטר אע"פ ששניהם והעדים מודים ויודעים שלא היה חייב לו כלום חייב וכן כתבו הגאונים ואף סוגיא שבכתבות פרק הנושא ק"א ב' מוכחת כן בפירוש לפי מה שביארנו בה כמו שכתבנו שם וכן כתבו בכאן גאוני ספרד שכל שאמרה שלא בלשון אסמכתא כגון שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו ואמר לו פלני חייב לי כל מנה שבשטר אלא שאם יפרעני כך וכך מכאן ועד יום פלני יהא מקצת החוב מחול לו מעכשו מחזיר וגובה את הכל ואין כאן משום רבית הואיל ואלו פרעו לזמן שקבע לו היה מוחל לו אותו מקצת:

3 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

4 המשנה הששית והכונה לבאר בה ענין החלק החמישי והוא שאמר מי שנמחק שטר חובו מעמיד עליו עדים ובא לפני בית דין והם עושים לו קיום איש פלני בן פלני נמחק שטרו ביום פלני ופלני עדיו נקרע פסול נתקרע כשר נמחק או נטשטש אם היה רשומו נכר כשר אמר המאירי מי שנמחק שטר חובו כגון שנפל עליו מים או דיו ומתירא שמא ימחק עד שלא יהא רשומן של אותיות נכר הרי זה מעמיד עליו עדים שיהו רואין ענין השטר קודם שיטשטש כלו ושיקיימו חתימת העדים אם מתירא שמא ימחק כלו קודם שיגיע לבית דין ואח"כ בא לב"ד וב"ד עושין לו קיום ואם עדין רשומן נכר כותבין לו איש פלני נמחק שטרו ביום פלני ומתירא שמא יטשטש כלו ובא לפנינו וכו' וזהו נסחו ופלני ופלני עדיו ופירשו בגמ' שאם כתבו בהטפסה זו שהוזקקנו לעדותן של עדים החתומים ונמצאת מכוונת והוא הדין אם נתקיימה חתימתן בפניהם גובה בשטר זה החדש אף ממשעבדי ואין צריך להביא עדים ראשונים ולקיים חתימתם וב"ד קורעין שטר הראשון ומעמידין אותו על זה ואם לא כתב כן הרי אפשר שהוא עצמו כתב שטר זה וזייף חתימת עדים ואם כן כשמטפיסין לו אין מטפיסין לו אלא שענין השטר כך היה ושהיו חתומים שם פלני ופלני אלא שלא נתקיימה חתימתם לפניהם ומשאירין השטר הראשון בידו שאם תתקיים חתימתם גובה ואם לאו אינו גובה ומ"מ עיקר הענין שלא יטפיסו עד שתתקיים חתימתם לפניהם ואם נטשטש הכל כשהגיע לידם מעידים העדים שראוה אחר שנמחקה ומעידים על ענינה ופרטיה ושם עדיה ושהכירו חתם ידיהם ומטפיסין הענין אע"פ שאי אפשר להם להעתיק מלה במלה ומ"מ עדי השטר עצמם אין כותבין לו שטר אחר אע"פ שנמחק בפניהם אלא באים לב"ד וב"ד עושין לו קיום על הדרכים שהזכרנו וגדולי המפרשים כתבו שאם נמחק כלו כשהגיע לב"ד צריך שתהא חתימת העדים נכרת והם יקיימוה שלא יהא הקיום בשנים שהרי קיום שטרות בשלשה אם כן זה שאמר ופלני ופלני עדיו פירושו על עדי המחק ולא יראה כן:

5 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

6 שטר שנמחק או נטשטש אם רשומו נכר כבר למדת שהוא כשר ואם אין רשומו נכר כבר למדת הצדדין שאפשר לב"ד להטפיסה יצא השטר מקורע קרע שאינו של ב"ד והוא שתי וערב אלא קרעים שנראין כנעשים על ידי סבה ומקרה כגון מסמר והדומים לזה כשר ואם נקרע קרע ב"ד והוא שתי וערב פסול וכן הדין בכל קרע שיראה ממנו שנעשה על ידי אדם בכונה וכל שכן בקרע שאדם רגיל בו אע"פ שאינו שתי וערב:

7 יש בנימוקי הגאונים צדדים אחרים שעליהם ב"ד מטפיסין שטר כגון ראובן שיש לו חוב על שמעון ושמעון במדינת הים והלה הולך לו לתבוע חובו ומתירא שאם יוליך שטרו עמו שתאבד ממנו מחשש ליסטים או זעף הים וכיוצא באלו מניח שטרו ביד ב"ד וב"ד כותבין ושלטעם זה הטפיסוהו לו ונתקיימה חתימתם בידו וכשיגבה את חובו יברר הלה לב"ד שגבה אותו השטר וב"ד קורעין אף את זה ואם אבד ממנו מברר אבדתו בעדים ומחזירין לו ב"ד את זה שבידם וכן יש צדדין להטפיס שטר כגון שטר שיש בו זכות לפלני אם מעכשו אם שאפשר שיגיע לו זכות ממנו ומתירא שמא לכשיגיע לו אותו זכות לא יהא אותו שטר בידו ונמצא מפסיד ב"ד כותבין דבריו ומטפיסין לו אחר שתתקיים בפניהם חתימת השטר ושיעידו הם כן בהטפסתם:

8 יש עוד צדדין בהטפסות שטר כגון שבא שטר ליד ב"ד ונפל לאור מידם או קרעוהו בטעות כגון שהיו סבורים לקרוע שטר אחר שכותבין לו שטר אחר במקומו מזמן השטר ומשעבדין נכסי הלוה מאותו הזמן ואם אין הזמן ברור להם כותבין מה שנתברר להם כגון חדש או שנה ואם אין ברור להם כלל כותבין לו מאותו היום ומודיעין סבת כתיבתם. ואם נתקיימה חתימתם כותבין לו כן ואין צריך ראיה אחרת ואם לא נתקיימה חתימתם כותבין לו שפלני ופלני היו עדיו אלא שלא נתקיימה חתימתם בפניהם והלה צריך להביא אותם העדים לכוין עדותם ולגבות ממשעבדי או שיודה לו הלוה ולגבות מבני חרי:

9 נחתם השטר ביד העדים ונשתהה בידם ואבדה ברשותם או נפלה מידם לאור וכיוצא באלו יש אומרים שהעדים יכולים לחזור ולחתום ואין כאן משום עשו שליחותם כמו שכתבנו בקמא פרק הגוזל קמא צ"ח א' בענין שורף שטרותיו של חברו ויש אומרים שאין העדים יכולים לחזור ולחתום אלא באים ומעידים לב"ד וב"ד כותבין לו שכך היה וכל שיש לחוש שמא ימצא השטר הראשון כגון שאבדה שלא בידיעת הסבה כותבין שטר אחר ללוה שכך היה וכל זמן שיגבה אחת מהן יהא פטור משתיהן ששתיהן אינן אלא אחת או שבפרעון זה יהא פוטרו מעכשו מכל שטר שבידו אם יש עוד שטר בידו חוץ משטר פלני ופלני וכיוצא בזה לפי הענינים אבל כל שטעו העדים באיזה דבר ולא הרגישו עד לאחר שחתמו בודאי רשאין לקרוע ולחזור ולחתום לו שהרי לא נגמר מעשה שלהם עדין נפל מיד המלוה אע"פ שהלוה מודה לו אין כותבין לו אלא מהיום אא"כ נתבררה נפילתו בעדים ויעידו עליה בב"ד וב"ד כותבין ומקיימין על הדרכים שפירשנו:

10 יש צדדים שהדברים מראים שיהא ראוי לב"ד להטפיס את השטר ואין בידם לעשות כך כיצד הרי שבאו אלמים ואנסים וגוזלים שדות בני אדם ומתירא הנגזל שמא כשם שאנסו לו את שדהו כך יאנסוהו עד שיביאו להם שטר שבידם או שהתחילו לעשות כן כדי שלא יהא ראיה ביד הנגזלים להוציאו מתחת ידם ובאין לב"ד שיראו שטרותיהם ויקיימום ויטפיסום להם עד שאם יאנסו מהם הראשונה תשאר המוטפסת בידם אין לב"ד לעשות כן שכל שהשטר קיים אין כותבין שני שטרות על שדה אחת שמא יטרוף ויחזור ויטרוף כגון שיבא בעל חוב של מוכר וטורף קרקע זה מיד הלוקח ובא הלוקח וטורף מלקוחות שלקחו אחריו וקורעין ב"ד שטר מקח שבידו מן הראשון ומעמידין אותו בזה שטרף מן הלקוחות שבאו אחריו ואח"כ יעשה קנוניא עם בעל חוב שטרף קרקעו הראשון ממנו להחזירו לו ולהעמידו שם בשופי מעט זמן ואח"כ יחזור ויטרוף וטורפין לו והוא חוזר וטורף בשטר מכר שבידו ואע"פ שיש לפקפק הואיל ובאו לקוחות אחריו היאך טורף בעל חוב ממנו והרי הניח מקום אפשר באפותיקי או שבשעת ההלואה לא היה לו קרקע אלא זה וכשמכרו לזה מכרו בקבלת אחריות ובדאקנה או שקנאן קודם שמכרו וזה שכתבנו שבעל חוב חוזר וטורף לא בעל חוב דוקא שהרי בשעת הטירפא קורעין שטר חובו אלא שבא מכח אבותיו ר"ל שהביא ראיה שהיתה של אבותיו וגזלה מוכר זה מידו שאין כאן שטר חוב לקרקעו ושמא תאמר מה הוצרך להעמידו שם בשופי איזה זמן ולעשות תחבולה עם אותו שטרף לו ממנו והלא יש לחוש שיטרוף בשטר האחר ללוקח אחר תרצו בגמ' שאם כן נפישי עליה בעלי דינין כלומר אם טורף מלוקח זה וחוזר וטורף מזה האחר עד שלא תשוב בידו הקרקע באים שני הלקוחות וצווחים עליו שהרי נכר הדבר שמחמת אותו מקח בעצמו הוא טורף אבל כשמחזיר לו הקרקע והוא עומד בה מעט וחוזר זה בעדי אבות וטורפה ממנו אין הדבר נכר כל כך ללקוחות שמחמת אותו מקח בעצמו הוא אלא שסוברים שמחמת מקח אחר הוא:

11 מעתה אפילו אבד לו שטר מקחו אין כותבין לו שטר אחר ומ"מ אם העדים קיימים כותבין לו שטר שני ומפרשים בשטר זה שבמקח זה אם יטרף ממנו לא יגבה בו מן המוכר או מלקוחות שאחריו שאינו גובה בו לא מבני חרי ולא ממשעבדי ולא כתבנוהו אלא להעמיד השדה בידו שאם יבא המוכר או יורשיו לומר שלא נמכר לו מעולם יסלקם מעליו בשטר זה ולמדת לפי דרכך שאחריות טעות סופר הוא ואם לא שהוא כותב לו כך בפירוש היה לו דין אחריות מן הסתם כמו שביארנו במציעא שמא תאמר נכתוב לו שטר שני על מקחו באחריות ונכתוב למוכר שכל שטרות שיצאו על אותו קרקע חוץ מזה יהו בטלים שמא יטרוף מן הלקוחות שבאו אחריו שאין שטר זה אצלם ושמא תאמר אף במלוה ואבד שטרו לא נכתוב שובר שמא ימצא שטרו ויטרוף מן הלקוחות שאין השובר אצלם סתם הדברים שהלקוחות חוששין שמא נפרע וחוקרין את הדבר עם המוכר שמאחר שמעות הלוה מתפייס הוא במעות אבל זה שלקח קרקע וטרפוה ממנו אין חוששין שבעל הבית פייסו במעות שמן הסתם אין אדם מתפייס במעות מפסידות קרקע ואין נותנין על לבם לשאול כן:

12 שטרי הלואה אם בא המלוה ואמר אבד שטרי אע"פ שהביא עדים שאמרו אנו כתבנו וחתמנו אין כותבין ונותנין שמא פרעו ואפילו היה החוב לזמן ובא להם תוך זמן ואינו גובה בעדים אלו אלא כעדים שבעל פה שאם אמר פרעתי נאמן ואם אמר לא היו דברים מעולם הוחזק כפרן בעדותם וגובה מבני חרי הא כל שנתבררה אבדתו לעדים באים לב"ד על הדרכים שכתבנו: